מה עושים במקרה של רשלנות רפואית בטיפול פסיכיאטרי?
נגרמו לך נזקים בעת טיפול נפשי או בזמן אשפוז כפוי? קיים בלבך חשש כי הפסיכיאטר שטיפל בך התנהל בצורה רשלנית, שגרמה לך לנזק משמעותי? זה בדיוק הזמן לפנות ולהתייעץ עם עורך דין מומחה ברשלנות רפואית, ולבדוק את המקרה שלך לפרטיו.
להבדיל ממקרים בהם מתקיימת פגיעה בגוף, שבהם המטופל מגיע לחדר המיון או לרופא ומקבל טיפול ראשוני, בעת מקרה של פגיעה נפשית, המטופל מגיע לטיפול אצל פסיכיאטר, במסגרת פרטית או במסגרת בית החולים.
פגיעות בנפש הינן שונות מפגיעות בגוף והטיפול, כאמור, ואופיו, שונים במהות בעת טיפול בנפגע פגיעה נפשית לבין גופנית.
שיטות הטיפול הנפוצות במקרים של פגיעה בנפש הן במקרים רבים על ידי אשפוז במוסד פסיכיאטרי ושיטה נפוצה אף יותר היא על ידי טיפול בתרופות פסיכיאטריות חזקות.
במקרים מסויימים בהם מצבו של המטופל הינו קשה במיוחד נתקבלות החלטות רפואיות מצידו של הרופא המטפל אשר עלולות לגרום נזק למטופל ואף להחמיר את מצבו.
רישום תרופות שגוי ומזיק
הקלות בה נרשמות תרופות פסיכיאטריות היא בלתי נסבלת, ביחוד תרופות כמו ריטלין לבעיות של קשב וריכוז הנרשמות כלאחר יד לילדים, נוגדי דיכאו כגון פרוזאק ותרופות הרגעה כמו קלונקס וקסנקס.
תרופות אלה הינן תרופות בעלות השפעה מאוד חזקה על המח האנושי, הן בדרך כלל גורמות להתמכרות, שימוש לא מבוקר בהן עלול לגרום נזק רב ובדרך כלל הגוף מפתח סבילות לאחר שימוש מוארך בהן.
אוזלת היד בהן נרשמים מרשמים לתרופות הללו מובילה פעמים רבות לכך שפסיכיאטרים רושמים מרשמים ללא בדיקות מקפות מספיק ובכך עלולים לגרום נזק רב למטופל.
לפי מחקרים נמצא כי כמות הילדים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות לפי מרשם עומד על כלמעלה משבע עשרה מליון. השימוש בתרופות הללו, בקרב ילדים - מסכן את הילדים, את בריאותם, מצבם הנפשי והפיזי ועלול ליצור נזקים בלתי הפיכים, לעיתים אף להוביל למוות.
אשפוז בכפייה אימתי ובאילו תנאים?
אישפוז כפוי, באופן כללי זו פעולה אשר עומדת בניגוד לחוקי זכויות האדם, שהם אבן יסוד בכל מערכת דמוקרטית. לאישפוז בכפייה יהיה תפקיד משמעותי בפגיעה ברבדים שונים במטופל כמו בדימויו העצמי, בזכות לגופו, בחירותו ובתפיסתו בחברה.
על פי החוק, הגוף שמוסמך לקבוע האם אדם יאושפז בכפייה הינו הפסיכיאר המחוזי ועליו לעמוד בשלושה תנאים בעת קבלת החלטתו.
התנאים בהם על הפסיכיאטר לעמוד בכדי לקבל החלטה על אישפוז בכפייה הינם תחילה, איבחון המטופל כחולה, אשר כושר שיפוטו לקבלת החלטות באופן עצמאי נפגע, כתוצאה מהמחלה.
שנית, בדיקה באם ישנו סיכון לחיי אדם, הן של המטופל עצמו והן של הסובבים אותו ושלישית, במידה והמטופל מסרב לקבל טיפול ואינו מסכים להיבדק על ידי פסיכיאטר באופן עצמאי.
במקרי חירום, ההחלטה באם לאשפז אדם בכפייה יכולה להיות גם בידי מנהל בית חולים פסיכיאטרי. במצבים כאלה, ההרשאה ניתנת לתקופה של עד 48 שעות, אלא אם כן, בפרק הזמן הזה ניתנה הוראה אחרת.
גם כאן, החלטת מנהל בית החולים צריכה להיות מבוססת על עמידה בשלושת התנאים אשר צויינו למעלה.
כאמור, ההרשאה לאשפז אדם בכפייה מצריכה עמידה בשלושת התנאים שצויינו קודם לכן. אישפוז בכפייה של אדם כאשר כל שלושת התנאים לא מולאו מהווה עבירה על החוק, ובאם תהיה פגיעה במטופל כתוצאה מהאשפוז, ייחשב הדבר לאירוע רשלנות רפואית של הפסיכיאטר שאישר את האישפוז ושל המוסד בו אושפז החולה.
מהאמור לעיל ניתן לראות כי אבחון שגוי על ידי פסיכיאטר, או רשלנות ברישום תרופות, עלולים לגרום נזק והפרעות בהתנהגותו של מטופל הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, ולעיתים לגרום אף למוות.
מתן תרופות ואישפוז בכפייה כשאין בהם כורח וחובה מהווים רשלנות רפואית ועילה לתביעה בנקרים בהם נגרם נזק למטופל.